גרסת ניסוי
#GermanDeathCamps
מקור: www.auschwitz.org
Napis
Not Polish!

שאלות ותשובות

1. האם יש לבתי המשפט הפולנים הכשירות המשפטית לבחון תביעות אזרחיות בדבר פגיעה בשמה הטוב של פולין או של העם הפולני נגד עורכים או מוציאים לאור של עתונים, שיוצאים לאור בחוץ לארץ?

כן. יש לזכור כי פעולה הפוגעת בשמו הטוב של מאן דהוא היא פעולה אסורה (עבירה). בעניינים כגון אלה, למען הבטחת הגנה יעילה יותר לצד הנפגע, התקנות הנוגעות לתיום השיפוט (שפיטות בינלאומית) מאפשרות לתבוע את מי שעבר על החוק רק במדינת מושבו או מענו הקבוע.

ביחסים עם המדינות החברות באיחוד האירופי שאלה זו מוסדרת בהוראת הפרלמט ומועצת אירופה מס' 1215/2012 מיום ה-12 בדצמבר 2012 בדבר תחומי השיפוט של בתי המשפט וההכרה בפסקי דין בעניינים אזרחיים וענייני מסחר (מה שמכונה הוראת בריסל I ב'). הוראה זו מאפשרת לתבוע את העבריין גם בבתי משפט של אותה מדינה שבה בוצע או יכול להתבצע המעשה שגרם לנזק, יתרה מזאת, לפי פסיקה מעוגנת של בית הדין לצדק של האיחוד האירופי, מדינה שבה בוצע או יכול להתבצע המעשה שגרם לנזק משמעו גם מקום (מדינה) שבה נוצר הגורם (למעשה) שגרם לנזק וכן המקום (המדינה) שהמעשה התממש בו (סעיף 7 ס"ק 2 להוראה).

לדוגמא, בתיק בעניין Shevill שנגע לתחום שיפוטו של בית המשפט בעבירות הקשורות בפרסום עיתונאי, בית הדין לצדק קבע כי התובע יוכל להגיש תביעה גם לבית משפט בעל תחום שיפוט כללי (מקום מושבו או מענו) לגבי המוציא לאור, וכן לבתי המשפט של כל מדינה שבה הפרסום הופץ ושבה לטענתו של הקרבן נפגע שמו הטוב, כאשר במקרה השני דלעיל בית המשפט הנמצא באותה מדינה הינו בעל שיפוט אך ורק לפסיקה בענייני הנזק שהתקיים בה.

בית הדין הרחיב את היריעה עוד יותר מזאת בפסק הדין בתיקים המאוחדים בעניין eDate Advertising GmbH ו- Martinez הנוגעים להוצאת דיבה באינטרנט. לקביעתו של בית הדין כי תחום השיפוט של בתי המשפט של מדינה החברה באיחוד האירופי, שבה יושב המוציא לאור האחראי להוצאת דיבה, או שבה נמצא מרכז חייו של התובע, מתקיים בעניינים מסוג זה בהתייחס למכלול הנזקים והפגיעות שנגרמו. או לבסוף, תחום השיפוט תקף לגבי בתי המשפט של כל מדינה חברה שהיא באיחוד האירופי, שבשטחה הייתה גישה לתכנים האמורים שהתפרסמו ברשת, או שבה תכנים אלה פורסמו. במקרה האחרון תחום השיפוט של בית המשפט יהיה תקף רק לגבי פגיעות או נזקים שנגרמו בשטחי אותה מדינה.

לחילופין, שאלות אלה מוסדרות בקודקס האזרחי – לגבי היחסים עם שאר המדינות, אם וכאשר עם המדינה המסויימת לא נחתם הסכם בינלאומי בתחום זה. בנוסף, על יסוד תקנת הסעיפים הללו (סעיף 11037 ס"ק 2 לחוק ניהול ההליך האזרחי) בלא קשר למענו או מקום מושבו של מי שפוגע בשם הטוב או מוציא דיבה, אפשר לתבוע אותו לדין בפני בית משפט פולני, אם המעשה שגרם את הנזק בוצע בפולין, דהיינו בפולין נתקיימה הסיבה לנזק או נתגלה הנזק עצמו.

2. מדוע בתיקון לחוק האמור מוצע כי התביעה להגנה על שמה הטוב של הרפובליקה הפולנית או שמו הטוב של העם הפולני תוגש אך ורק בידי המכון לזכרון הלאומי או ארגונים חוץ-ממשלתיים? ומה לגבי אזרחים?

מערך ההגנה המשפטי בתחום המשפט האזרחי על שמה הטוב של הרפובליקה הפולנית או של העם הפולני מעוגן בתקנות ההגנה על שמו הטוב של הפרט. על פי הפרשנות המקובלת של החקיקה המעוגנת בפסיקת בתי המשפט, ההגנה המשפטית בתחום המשפט האזרחי שאותה ניתן להושיט על בסיס התקנות בדבר ההגנה על השם הטוב, מסתמכת על עקרון האינדיווידואליות של הפגיעה בשם הטוב, דהיינו פעולה פוגענית מוגדרת של העבריין (אמירה או פרסום) חייבת להתקשר ישירות לתובע או לקרוביו. ההשתייכות עצמה לקבוצה הרחבה יותר שאליה מתייחסת פגיעתו של העבריין אין בה די. זאת הסיבה לכך, שכפי שאנו רואים מהנוהג בבתי המשפט, תביעותיהם של אזרחים בודדים, שיש להם מטרה להגן על שמה הטוב של הרפובליקה הפולנית או של העם הפולני נדחות לעתים מזומנות, ככאלה המוגשות בידי מי שלא הוסמך להושיט הגנה שכזאת. הוראות החוק המוצעות, אם כן, אינן נוטלות דבר מהאזרחים. לעומת זאת, ההוראה המפורשת שתביעה יכולה להיות מוגשת בידי המכון לזכרון הלאומי או על ידי ארגון חוץ-ממשלתי מתאים (ככאלה המייצגים את הרפובליקה הפולנית או העם הפולני ו/או הפועלים בשמם) באה להבטיח כי תביעות כאלה לא תידחנה רק מהסיבה שהן הוגשו על ידי מי שלא הוסמך לכך.

3. האם אפילו אם בית משפט פולני יפסוק בתביעה אזרחית בדבר פגיעה בשמה הטוב של פולין או של העם הפולני נגד עורך או מו"ל של עתון או כתב עת שיוצא לאור בחו"ל, פסק דין יקויים במקרה זה במדינה אחרת?

כן. במדינות החברות באיחוד האירופי מחייבת ההוראה המצויינת לעיל מס' 1215/2012, שעל פיה פסקי דין הניתנים בתביעות אזרחיות או בענייני מסחר וכלכלה במדינה כלשהי החברה באיחוד האירופי הינם מחייבים ותקפים לקיום בכל המדינות החברות האחרות באיחוד האירופי, וזאת ללא קבלת אישור קיום (exequatur) מוקדמם. טענות אפשריות שכנגד פסק דין חוץ, ובראשם אלה המתייחסים לשאלות מהתחום המינהלי, החייב יוכל להעלות רק במהלך ביצוע פסק הדין.

אפשרות לביצוע של פסק דין שכזה שיינתן בבית משפט פולני היא בבחינת קיימת גם לגבי מדינות אחרות. המערכות המשפטיות האזרחיות של מדינות רבות מאפשרות הליך של קיום פסקי דין הניתנים בתביעות אזרחיות או בענייני מסחר וכלכלה שניתנו בחוץ לארץ, אולם במקרה כזה לקיום פסקי דין שניתנו בחוץ לארץ נדרשת קבלת אישור קיום (exequatur) באותה מדינה. לצורך זה בית המשפט באותה מדינה מקיים הליך מיוחד (בסדר דין מקוצר) לבקשת הצד התובע שבו בוחן בית המשפט האם פסק דין שניתן בחוץ לארץ מקיים את עילות החוק לצורך אישור קיומו. רוב העילות הללו מתייחסות לעניינים מינהליים, אולם נבחנת גם השאלה הבסיסית האם פסק הדין שניתן בחוץ לארץ לא עומד בסתירה לסדרי הדין הקיימים באותה מדינה. באופן זה ניתן לראות כי קיום פסקי דין שניתנו בבתי המשפט בפולין הוא מורכב יותר במדינות הללו, אולם הוא בהחלט אפשרי.

בנוסף לכך יש לזכור כי אם נתבע מחוץ לארץ, שנגדו הוצא פסק דין על ידי בית משפט בפולין יש לו כתובת מגורים או מען מחוץ לאיחוד האירופי ואולם יש בידו נכסים או כספים שנמצאים באחת המדינות החברות באיחוד האירופי, אזי פסק הדין שניתן נגדו יהיה ניתן לקיים באשר לנכסים או כספים אלה לפי תקנות ההוראה מס' 1215/2012 המצויינת לעיל.

4. האם התיקונים המוצעים לחוק לא מגבילים את חופש הביטוי והמחקר המדעי?

A)

הפסיקה של בית המשפט החוקתי מאשרת כי שחופש הביטוי אין לו אופי מוחלט והוא יכול להיות מושא להגבלות תוך שמירה על עקרון האיזון. אולם הכרחי הדבר כי הגבלות אלה יוגדרו במסגרת התנאים העומדים בסטנדרטים החוקתיים. אין סיבה להניח כי חופש הביטוי הוא זכות חוקתית שההגנה עליה היא קודמת להגנה על הזכויות או החובות החוקתיות האחרות.

B)

ההגנה על האמת ההסטורית באשר לשואה והפשעים ההמוניים האחרים החמורים ביותר והכבוד לקורבנות וההגנה על השם הטוב הקשורה בכך חייב להיות מוכרת כעילה להגבלה אפשרית של חופש הביטוי.

C)

גם עקרונות בינלאומיים מאוששים טענה זאת. גם לפי העקרונות של אמנת זכויות האדם האירופית חופש הביטוי גם הוא אינו בעל אופי מוחלט והוא יכול להיות נתון להגבלות מסויימות.

D)

העקרונות הקיימים זה מכבר של האיחוד האירופי מאשרים כי הגבלות שכאלה נוגעות לביטוי ואמירות באשר לפשעים הבינלאומיים החמורים ביותר. כך החלטת המסגרת של מועצת אירופה 2008/913/WSiSW מיום ה-28 בנובמבר 2008 בעניין המאבק בצורות ובביטויים מסויימים של גזענות ושנאת זרים באמצעות היבטים של ענישה פלילית מורה על החובה לקיים סנקציות של ענישה פלילית על מעשה שיש בו אהדה או אישור, הכחשה או הנסיון למזער לגבי פשעי רצח העם או של פשעים נגד האנושות או פשעי מלחמה שגונו בידי בתי הדין הפליליים הבינלאומיים. לדידנו הניסיון להטיית עובדות ניכרת בזדון באשר למבצעי הפשעים הללו מתייחס לאותו סוג של מעשים שתואר לעיל וככזה יש בו עילה להפעיל ענישה פלילית במסגרת ההגבלות המותרות באשר לעקרון חופש הביטוי.

סעיף 31.3 לחוקת הרפובליקה הפולנית.

מגבלות באשר לחירויות וזכויות חוקתיות יכולות להיקבע רק בחוק ורק כאשר הדבר הכרחי במדינה דמוקרטית להגנה על בטחונה, הגנה על הסדר הצבורי, איכות הסביבה, הבריאות והמוסר הצבורי או חירות וזכויות הזולת. מגבלות אלה לא יכולות לשלול את יסוד החירויות והזכויות.

עיף 47 לחוקת הרפובליקה הפולנית.

כל אדם זכאי להגנה החוקית על חייו הפרטיים, המשפחתיים, על כבודו ועל שמו הטוב ועל החירות להחליט באשר לחייו הפרטיים.

סעיף 54.1 לחוקת הרפובליקה הפולנית.

לכל אדם שמורה הזכות לביטוי חפשי של דעותיו וכן לקבלת והפצת מידע.

  • פסיקתו של בית הדין לחוקה מאשרת כי הזכות לביטוי חופשי של דעותיו המובטחת "לכל אדם" בסעיף 54.1 לחוקה אין לה אופי מוחלט והיא יכולה להיות מושא למגבלות תוך שמירה על עקרון האיזון. אולם הכרחי הדבר כי הגבלות אלה יוגדרו במסגרת התנאים העומדים בסטנדרטים החוקתיים.

  • סעיף 31.3 לחוקה מתאר את העילות לכינון מגבלות על זכויות האדם והאזרח החוקתיות. בתחום הפורמלי תקנה זאת מחייבת שמגבלות אלה יכוננו "רק בחוק", ובכך היא שוללת את כינונן על ידי הוראות משפטיות נמוכות יותר בדרגתן, ובתחום המעשי מאפשרת את הטלת המגבלות הללו רק כאשר הדבר הכרחי במדינה דמוקרטית להגנה על בטחונה, הגנה על הסדר הצבורי, איכות הסביבה, הבריאות והמוסר הצבורי או חירות וזכויות הזולת. התקנה המוצעת ממלאית את הדרישות הללו היות וסילוף האמת ההסטורית בעניין האחראיים לפשעים החמורים ביותר הוא בבחינת פגיעה במוסר הצבורי וכן פוגע בכבודם של קורבנות הפשעים הללו.

  • בית הדין לחוקה הדגיש כי לאור סעיף 31 לחוקה אין עילה כדי לייחס לחופש הביטוי ראשוניות או קדימות ביחס לחירויות וזכויות חוקתיות. הזכויות והחירויות שהינן העיקר והתמצית של זכויות האדם, ובהם כבוד האדם, שמו הטוב ופרטיותו (המוגנות מכח סעיף 47 לחוקה) יכולות להיות ראויות לקדימה וראשוניות להגנה עליהן בהתנגשות עם חופש הביטוי (וכן חופש העתונות ואמצעי התקשורת האחרים), וכתוצאה מזאת להוביל להגבלה עליהן בלא קשר האם הן נושאות מימד אינדיווידואלי או חברתי כללי, כערבות לשיח חברתי המחייב במדינה דמוקרטית מתוקנת.

  • גם לפי עקרונות האמנה (סעיף 10 לאמנת זכויות האדם האירופית) זכות הביטוי גם היא אין לה אופי מוחלט. לקביעתו של סעיף 10 סעיף קטן 2 לאמנה, השימוש בזכות הביטוי יכולה להיות נתונה להגבלות.

  • העקרונות הקיימים זה מכבר של האיחוד האירופי מאשרים כי הגבלות שכאלה נוגעות לביטוי ואמירות באשר לפשעים הבינלאומיים החמורים ביותר. כך החלטת המסגרת של מועצת אירופה 2008/913/WSiSW מיום ה-28 בנובמבר 2008 בעניין המאבק בצורות ובביטויים מסויימים של גזענות ושנאת זרים באמצעות היבטים של ענישה פלילית מורה על החובה לקיים סנקציות של ענישה פלילית על מעשה שיש בו אהדה או אישור, הכחשה או הנסיון למזער לגבי פשעי רצח העם או של פשעים נגד האנושות או פשעי מלחמה שגונו בידי בתי הדין הפליליים הבינלאומיים. לדידנו הניסיון להטיית עובדות ניכרת בזדון באשר למבצעי הפשעים הללו מתייחס לאותו סוג של מעשים שתואר לעיל וככזה יש בו עילה להפעיל ענישה פלילית במסגרת ההגבלות המותרות באשר לעקרון חופש הביטוי.

5. אם התקנות המוצעות בתחום הענישה הפלילית הן ממוקדות ומדוייקות די הצורך? מה משמעותו של המושג "באופן פומבי ובניגוד לעובדות"?

התקנות החדשות בתחום הפלילי מגדירות היטב את סממני המעשים האסורים בחוק.

A)

ככל שמדובר בסמן ה"באופן פומבי", אזי:

  1. o בחוק העונשין מוגדרים הרבה סוגים של פשעים שאופי ההגדרה שלהם מותנה בפעולה פומבית של העבריין, לדוגמא –
    • העלבת נשיא הרפובליקה הפולנית (כנציג המדינה) (סעיף 135 סעיף קטן 2 לחוק העונשין);
    • השפלה, פגיעה והשמדה של סמל המדינה או דגל הלאום (סעיף 137 סעיף קטן 1 לחוק העונשין);
    • השפלת הזולת (סעיף 216 סעיף קטן 1 לחוק העונשין);
    • העלבה של קבוצה באוכלוסיה או של אדם מסויים בשל השתייכותו הלאומית, האתנית, הגזעית או הדתית או בשל חוסר דת (סעיף 257 לחוק העונשין);
    • הסתה לאלימות או לפשע (סעיף 255 סעיף קטן 1 ו-2 לחוק העונשין);
    • תעמולה בעד הנהגת משטר פאשיסטי או אחר במדינה (סעיף 256 סעיף קטן 1 לחוק העונשין);
    • פגיעה במוסדות החוקתיים של הרפובליקה הפולנית (סעיף 226 סעיף קטן 3 לחוק העונשין)
  2. גם בכתובים וגם בפסיקתו של בית המשפט העליון מעוגנת הפרשנות האחידה שנוצרה לגבי התנהגותו הפומבית של העבריין; זוהי פעולה בתנאים או באופן שהמסר יגיע למספר הרב ביותר האפשרי של בני אדם.
  3. מושג זה קיים כבר בסעיף 55 לחוק המכון לזכרון הלאומי, והוא מגדיר את פשע הכחשת השואה.
B)

ככל שמדובר בסמן ה"בניגוד לעובדות", אזי:

  1. מושג זה קיים כבר בסעיף 55 לחוק המכון לזכרון הלאומי, והוא מגדיר את פשע הכחשת השואה.
  2. הגוף המנהל את ההליכים (התובע מטעם המכון לזכרון הלאומי/בית המשפט) יבחן האם התנהגותו של מבצע המעשה (בדרך כלל אמירה בעל פה או בכתב) יש בה סממנים של פעולה "בניגוד לעובדות". בתחום זה הגוף המנהל את ההליכים יוכל להסתמך על חוות הדעת של מומחים, ובמיוחד ההסטוריונים, שמטרתם תהיה לקבוע האם מבצע העבירה שמר על הרמה הדרושה של המחקר המדעי, השתמש במודולוגיה המתאימה וכו'.
  3. על פי הפסיקה המקובלת של בית המשפט העליון הנוגעת להוצאת דיבה (סעיף 212 לחוק העונשין), הכרחית היא ההבחנה בין אמירות בדבר נסיבות עובדתיות או אמירות מעריכות/גוזרות. ההכרה באמירה ככזו הנוגעת לנסיבות העובדתיות או ככזו שמעריכה/גוזרת שייכת לתחום ההכרה של שלטונות המדינה, ובמיוחד לבתי המשפט בפולין. אולם אף אם מדובר באמירת הערכה/אמירה גוזרת חייב להיות לה בסיס עובדתי מספיק, ובהיעדר בסיס שכזה אמירה כזו תהיה בבחינת אמירה מוגזמת. אפילו אמירת הערכה יכולה להיחשב למוגזמת, אם נעדר לגביה ביסוס עובדתי כלשהו.

6. האם התקנות התקפות כיום, דהיינו סעיף 133 לחוק העונשין או סעיף 212 לחוק העונשין אינן מספיקות בכדי להבטיח הענשה פלילית על התנהגויות של האשמה כוזבת של אזרחי הרפובליקה הפולנית בפשעים המצויינים בהצעת החוק?

Przestępstwo publicznego znieważenia Narodu lub Rzeczypospolitej Polskiej lub przestępstwo zniesławienia nie wystarczają dla zapewnienia karalności zachowań wskazanych w projekcie.

A)

Przestępstwo publicznego znieważenia
art. 133 kk: Kto publicznie znieważa Naród lub Rzeczpospolitą Polską, podlega karze pozbawienia wolności do lat 3.

  1. Przez znieważenie należy rozumieć uwłaczające lub obelżywe (wyrażające pogardę, lekceważenie) wypowiedzi, wizerunki lub nawet gesty powszechnie odbierane jako uwłaczające.
  2. Jednocześnie, w sytuacji, gdy sprawca dopuści się czynu z art. 55a ust. 1 lub art. 55a ust. 2, a jednocześnie znieważy Naród (np. chcąc go ośmieszyć), jego zachowanie zostanie zakwalifikowane zarówno w oparciu o art. 133 kk, jak i ww. przepis ustawy o IPN (tzw. zbieg przepisów).
B)

Przestępstwo pomówienia/zniesławienia:
Art. 212. § 1 kk: Kto pomawia inną osobę, grupę osób, instytucję, osobę prawną lub jednostkę organizacyjną niemającą osobowości prawnej o takie postępowanie lub właściwości, które mogą poniżyć ją w opinii publicznej lub narazić na utratę zaufania potrzebnego dla danego stanowiska, zawodu lub rodzaju działalności, podlega grzywnie albo karze ograniczenia wolności. Art. 212 § 2 kk: Jeżeli sprawca dopuszcza się czynu określonego w § 1 za pomocą środków masowego komunikowania, podlega grzywnie, karze ograniczenia wolności albo pozbawienia wolności do roku.

  1. Przestępstwo to polega na pomówieniu innej osoby, grupy osób, instytucji, osoby prawnej lub jednostki organizacyjnej nie mającej osobowości prawnej o takie postępowanie lub właściwości, które mogą poniżyć ją w opinii publicznej lub narazić na utratę zaufania potrzebnego dla danego stanowiska, zawodu lub rodzaju działalności.
  2. Dla bytu tego przestępstwa należy zatem udowodnić, iż treść stanowiąca zarzut kierowany wobec innej osoby (grupy osób) może ją poniżyć w opinii publicznej lub narazić na utratę zaufania potrzebnego dla danego stanowiska, zawodu lub wykonywania określonego rodzaju działalności.
  3. Dodatkowo, art. 213 kk formułuje warunki wyłączenia bezprawności zarzutów formalnie wypełniających znamiona zniesławienia:
    • Art. 213. § 1 kk: Nie ma przestępstwa określonego w art. 212 § 1, jeżeli zarzut uczyniony niepublicznie jest prawdziwy.
    • Art. 213 § 2 kk: Nie popełnia przestępstwa określonego w art. 212 § 1 lub 2, kto publicznie podnosi lub rozgłasza prawdziwy zarzut:
      1. dotyczący postępowania osoby pełniącej funkcję publiczną lub
      2. służący obronie społecznie uzasadnionego interesu. Jeżeli zarzut dotyczy życia prywatnego lub rodzinnego, dowód prawdy może być przeprowadzony tylko wtedy, gdy zarzut ma zapobiec niebezpieczeństwu dla życia lub zdrowia człowieka albo demoralizacji małoletniego.
  4. W praktyce występują trudności w zakwalifikowaniu określonego zachowania jako zniesławienia bądź zniewagi. Dodatkowo, przestępstwo pomówienia jest ścigane w trybie oskarżenia prywatnego.

7. האם האמצעים להגנה בחקיקה הפלילית שמוצעים ואמצעים העומדים בתביעות האזרחיות הינם יעילים באמת? אולי מוטב היה לשים דגש גדול יותר מזה שנעשה עד כה על שאלת החינוך וחיזוק המודעות ההיסטורית במיוחד בחוץ לארץ?

  • האמצעים להגנה המשפטית באמצעות חקיקת עונשין ונזיקין המוצעים על ידי הממשלה אינם באים במטרה להחליף את אמצעי החינוך והפעילות הדיפלומטית
  • בדיוק להיפך, הם באים להשלים ולהבטיח על ידי כך את מכלול הפעולות בתחום, הראוי לתגובה מואצת מזו שננקטה עד כה.
  • אנו יודעים הרי כי פעולות הגופים הממלכתיים שננקטו בעניין עד כה לא היו יעילות די הצורך, למרות שהביאו תוצאות מסויימות. הסיבה לכך נעוצה בהיעדר כלים משפטיים מתאימים עד כה.
  • מלבד זאת, ללא קשר לתוצאה הרפרסיבית של התקנות המוצעות, אחת המטרות העיקריות שלהן היא המניעה.
  • בהקשר זה התגובה הנצפית לאחרונה של אמצעי התקשורת ההמוניים, וכן של המו"לים המשפיעים ביותר בחו"ל, לפעולות החקיקה הננקטות בידי ממשלת הרפובליקה הפולנית מהווה מרכיב בעל חשיבות הן מבחינת חינוך והן למען יצירת חשש אצל מבצעי הפשע הפוטנציאליים.

8. האם טווח ההרחבה של המשמעות בדין הפלילי של סעיף 55 א' סעיף קטן 1 משתרע וכולל גם ענישה פלילית על השימוש בפומבי בהגדרה "מחנות המוות הפולנים" או הדומות לזו?

כן. משתרע וכולל. תקנות החוק המוצעות מיישם את מטרתו משום שהוא מחיל אחריות להטלת אשמה כוזבת על העם הפולני או המדינה הפולנית על פשעי הנאצים שבוצעו בידי הרייך השלישי הגרמני. לא המדינה הפולנית ולא העם הפולני – לא הם שהקימו וניהלו את מחנות ההשמדה במהלך מלחמת העולם השנייה (עוסדה היסטורית). השימוש בשם התואר "פולני" בהקשר של "מחנות ההשמדה מרמז בעיני הכלל לכך שהמדינה הפולנית או העם הפולני נטלו חלק בארגון וניהול של מחנות השמדה אלה, מה שאינו עומד בקנה אחד עם האמת ההסטורית. תקנות החוק המוצעות משמשות אם כן להגנה על האינטרסים של המדינה הפולנית והעם הפולני. מטרת התקנות היא זהה לסעיף 55 לחוק המכון לזכרון הלאומי, שמטיל אחריות פלילית על הכחשה פומבית ובניגוד לעובדות של פשעי הנאצים (מה שמכונה הכחשת השואה), דהיינו הכחשת עובדות הסטוריות שאין עוררין עליהן.

9. 9. האם טווח הטלת הענישה הפלילית לפי תקנות החוק כולל גם אמירות וטיעונים על אדם בודד או קבוצת אנשים שביצעו פשעים כנגד האוכלוסיה היהודית?

החוק כולל קריטריונים מדוייקים להבחנה של טווח הענישה הפלילית מהתנהגויות שאינן רלוונטיות מבחינה משפטית. האחריות הפלילית נוצרת רק מהאשמות וטיעוני כזב המופנים נגד העם הפולני או המדינה הפולנית בדבר אחריות לפשעי הנאצים או לפשעים אחרים, המהווים פשע נגד השלום, האנושות או פשעי מלחמה.

"העם" הוא מונח המופיע בשתי תקהות במערכת החוק הפולנית: סעיף 133 לחוק העונשין (פשע של הוצאת דיבה נגד העם) וסעיף 49 לקודקס העבירות (עבירת הפגיעה בכבודו של העם הפולני).

במושג "העם" הכוונה היא לכל הפולנים, גם אלה המתגוררים מחוץ לגבולות פולין, היות והם ממשיכים להיות חלק בלתי נפרד מהעם בלי קשר לאזרחות שהם מחזיקים בה, באם הם מצהירים על עצמם כבני האומה הפולנית.

פרשנות כזאת למושג "העם" הינה מקובלת בכל הקשור לעקרונות הפרשנות של חקיקה בתחומי העונשין (ראה: מגדלנה בודין-קוליק, הפרשנות לחוק העונשין, פ'. הופמנסקי, א'. סאקוביץ', דבר פרשנות, פ'. קארדאס, דבר פרשנות).

לאמיתו של דבר בהקשר של עבירה לפי סעיף 49 לקודקס העבירות עולה הטענה כי העבירה יכולה להיות קשורה גם לאזרח פולני מסויים, אולם עם זאת מודגש כי הביזוי הכרחי שינבע בשל מוצאו הלאומי (הפולני), או על ידי הצבעה על פגמיו לכאורה של אזרח פולני ברמיזה לתכונותיו הלאומיות כביכול (ראה: ט'. בויארסקי, הפרשנות לקודקס העבירות).

על כן מעצם ההבנה של המושג "העם הפולני" נובע, שתחום היישום של התקנות האמורות הינו מוגבל רק למקרים שבהם הפשעים המצויינים בחוק מוטלת האשמה הכוזבת בביצועם על העם הפולני כולו באופן גורף. אם האמירה או הטיעון יופנו כלפי אדם פרטי או כלפי קבוצת בני אדם, אז ההקשר של האמירה או הטיעון יהיה הקובע, דהיינו האם התנהגותו של אותו אדם פרטי או קבוצת בני אדם תושלך על העם כולו.

על רקע סעיף 133 לחוק העונשין באה לידי ביטוי גם העמדה כי המחוקק בעצם מיקומו של סעיף זה בפרק XVII לחוק העונשין (פשעים נגד הרפובליקה הפולנית) קבע למעשה כי סעיף זה לא רק שהוא מגן על הסדר הציבורי, אלא בעיקר על האינטרסים הלאומיים של פולין. הוצאת דיבה או לשון הרע נגד העם או המדינה הפולנית פוגע אם כן באינטרסים החיוניים של המדינה ככזאת, במיוחד במרחב הבינלאומי (ראה: א'. צ'רני-דרוז'דז'ייקו: הוצאת לשון הרע נגד העם הפולני או הרפובליקה הפולנית, מתוך: עבירות בתחום העתונות).

מטרה זהה לסעיף 55 א' לחוק. דהיינו להגן על האינטרסים של הרפובליקה הפולנית בשדה הבינלאומי בפני אמירות או טיעונים פומביים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת ההסטורית, ומייחסים למדינה הפולנית אחריות לביצוע הפשעים של גרמניה הנאצית, רק משום שאלה בוצעו על אדמת פולין.

אם האמירה המסויימת תהיה קשורה או תופנה כלפי אדם פרטי או קבוצת בני אדם, מבלי לייחס את הקשר האמירה לעם הפולני בכללותו, אזי לא יהיה מדובר בפגיעה באינטרסים חיוניים של הרפובליקה הפולנית בשדה הבינלאומי, אלא בפגיעה אפשרית בשמו הטוב של אותו אדם או קבוצת בני אדם, מה שיכול להיבחן רק בהיבטים של אמת או שקר על רקע סעיף 212 לחוק העונשין (הוצאת לשון הרע).

10. 10. כיצד יש לפרש את המונח "המדינה הפולנית" המופיע בחוק?

מדובר כאן על גופי המדינה הפולנית הפועלים לפי החוקה של הרפובליקה הפולנית, ובתקופת מלחמת העולם השנייה גם בהתייחס לממשלה הגולה של פולין וכן לגופי המדינה הפולנית במחתרת, שפעלו בשטחה של פולין. בייחוד מדובר כאן בנוהגם (פעולתם או חוסר פעולתם) של הגופים המוסמכים לייצג את המדינה הפולנית, במסגרת הפרשנות האמורה – הפרטנית או הקבוצתית. התנהגותם של הגופים הללו היא שוות ערך להתנהגותה של המדינה הפולנית.